לוק באסון הוא אחד מהבמאים האהובים עלי עם יצירות מופית כמו האלמנט החמישי, ניקיטה, ליאון ולוסי. אבל אחרי הנפילה הגדולה ב "ולריאן והעיר של אלף כוכבים" מ-2017 הוא די שקע בהוליווד ורק בשנים האחרונות התחיל לחמם מנועים מחדש (דוג מן מ-2023 למשל).
ג'ון וג'ון הוא סרט מרתק שצולם במהלך מגפת הקורונה. ראשיתו ברעיון שהציעה ללוק באסון חברת טלפונים לצלם סרט קולנוע שלם בעזרת טלפונים חכמים. ההצעה נפלה, אבל הבמאי נדלק על הרעיון וזה באמת מה שקרה כאן: סרט בתקציב אולטרה נמוך עם 12 אנשי צוות שצוידו בגרסא מיוחדת של אייפון 12 (הם קוראים לזה גרסאת פרנקנשטיין של הטלפון, ככל הנראה בשל השימוש בעדשות ייחודיות) ששימש ביחד עם אייפד כמצלמה בסרט הזה.
לא רק זה, אלא ששני השחקנים המובילים: מתילדה ג'ו פרייס, לוק סטנטון אדי שניהם בעצם שחקנים לא מוכרים עם מעט מאוד נסיון. כך שבעצם יש כאן צוות מינימליסטי, מצלמות מינימליסטיות ושחקנים לא מנוסים. אפשר היה לחשוב שמדובר בסרט של סטודנט לקולנוע אלמלא היה מדובר בסרט שלוק באסון כתב, ביים, הפיק וערך.
המחוספסות של הצילום וחוסר הנסיון של השחקנים מונפו כאן והם חלק מהסרט. בגדול הסיפור הוא על מנהל חשבונות חרדתי ומנותק חברתית (סצינות שבו הבוס שלו מתעלל בו בעבודה צריכות להכנס לפנתיאון – הן מבריקות). ברגע השפל שלו הוא פוגש במקרה בחורה תוססת שמתברר שהיא לא מאוזנת במיוחד.
השילוב של השניים הופך קטלני. הסיטואציה המיוחדת של ג'ון הופך אותה לחסרת אחריות ופחד לחלוטין והשניים פוצחים בתהליך שמיועד לשחרר אותו מהחרדתיות שלו.
הסרט מלא הומור וקסם. לדעתי התעלול הטכני של שימוש במצלמות פשוטות כאלה ושחקנים חסרי נסיון בהחלט פגעו ב "הוליוודיות" של הסרט אבל מצד שני – יש כאן שני שחקנים מוכשרים תוססים וללא ספק כריזמטיים. התוצאה מהנה מאוד.
