אמנם אנחנו במלחמה, אבל נראה שהחיים ותרבות לא יכולים לעצור ולכן נמשיך את המסורת של ביקורות, כולל של סרטים
מאי היא חלק מלהקת J-pop שמתחילה להצליח. הלהקה (Happy fanfare) כוללת חמש בנות "איידול", סוג של תעשיית להקת בנות (יש גם כאלה של בנים) שמהונדסת בכל אופן אפשרי. הלהקה מורכבת ומלוהקת על ידי מפיקים, כאשר כל שיר, מוזיקה וכל פרט מחייהם מוכתב כחלק מחוזה קשיח.
הבנות חלמו להצליח כל חייהן ולכן הבנות עובדות קשה, כאשר מוכתב להן בדיוק כמה זמן בכל יום הן צריכים לשדר לקהל האוהדים וידאו חי, הן חייבות להראות תדמית מושלמת ובשום אופן, אבל בשום אופן, אסור להן לקיים מערכות יחסים משום סוג שהו… האוהדים מאוהבים בבנות ולכן הן חייבות להיות ברות השגה ומושלמות.
אבל מאי לא בדיוק כוכבת פופ במהות שלה. היא מרגישה במידת מה כמתחזה – היא לא שרה או רוקדת טוב במיוחד ובכל זאת נראה שזה לא מפריע לה להפוך לכוכבת. פגישה מקרית עם חבר לכיתה מפעם מוביל לאהבה לא צפויה. הבעיה היא שהתוצאות לה וללהקה הרסניות.
הסרט מעט אנמי, בעיקר כי הוא עצוב ואומלל גם בשלב שבו הלהקה שמחה והכל טוב ושמח. הכל מרגיש מכאני, עויין ומלאכותי. כל אלמנט בחיים של האיידולים האלה מהונדסים וגם החיים של המעריצים נראים אומללים למדי. האמת שהתקשתי מאוד לסמפט את כל הגורמים, בסופו של דבר מאי הכניסה את עצמה למלכודת הזו ועצם העובדה שבית משפט צריך להתעסק עם חיי האהבה של כוכבניות פופ מראה עד כמה אומללות הבחורות האלה.
החל מן ה 19/3 ברשת הוט סינמה , בסינמטק הרצליה וב- vod של סינמטק תל אביב
