שנת 2026 מסמנת צומת דרכים היסטורי בעולם הטכנולוגיה. בדיוק לפני מאה שנה, ב 26 לחודש ינואר, שנת 1926, הציג ג'ון לוגי ביירד בלונדון את המכשיר ששינה את פני האנושות: הטלוויזיה. מאז ועד היום, המסך בסלון עבר גלגולים שנדמים לעיתים כחלק מסרט מדע בדיוני. החלטנו לחזור אחורה בזמן, לבחון את ענקיות הטכנולוגיה שמעצבות את חיינו כיום, ולשאול את השאלה המפחידה מכל: האם בעתיד בכלל נצטרך מסכים פיזיים?
העידן המכני: כשגלגלי שיניים יצרו תמונה (1920-1930)
לפני שהיו אלקטרונים, היו גלגלי שיניים. הניסיונות הראשונים להעביר תמונה מרחוק התבססו על "דיסק ניפקוב" (Nipkow disk) – דיסק מסתובב עם חורים בספירלה ש"סרק" את האור.
הפריצה של 1926: ג'ון לוגי ביירד הסקוטי השתמש בדיסקים האלו כדי להעביר דמות של בובת פיתום בין שני חדרים. הרזולוציה הייתה 30 קווים בלבד, והתמונה הייתה כל כך חשוכה שבקושי ניתן היה להבחין בתווי פנים. הטלוויזיה הראשונה של ביירד הייתה רחוקה מלהיות מרשימה במונחים של היום. התמונה הורכבה מ-30 קווים בלבד (לשם השוואה, ב-4K יש 2,160 קווים), והיא שידרה בובה בשם "Stooky Bill" כי עור של אדם לא החזיר מספיק אור עבור החיישנים המוקדמים.
השידור הטראנס-אטלנטי (1928): ביירד הצליח לשדר תמונה מלונדון לניו יורק. זה היה הרגע שבו העולם הבין שהמרחק הגיאוגרפי עומד להיעלם.
המהפכה האלקטרונית: המלחמה על הפטנט (1930-1950)
הטלוויזיה המכנית הייתה מוגבלת. המהפכה האמיתית קרתה כשעברו להשתמש בזרם של אלקטרונים.
פילו פרנסוורת' (Philo Farnsworth): נער אמריקאי בן 14 שקיבל השראה משורות שנחרשו בשדה תירס והבין שאפשר לסרוק תמונה שורה אחר שורה באמצעות אלקטרונים. הוא הציג את המערכת האלקטרונית הראשונה ב-1927.
ה-CRT נכנס לסלון: שפופרת הקרן הקתודית (Cathode Ray Tube) הפכה ללב של כל טלוויזיה. אלו היו מכשירים עצומים עם מסך קטן מאוד. ב-1939, ביריד העולמי בניו יורק, הציגה חברת RCA את הטלוויזיה הראשונה לייצור המוני, והנשיא רוזוולט היה המנהיג הראשון שהופיע על המסך.
עידן הצבע והלוויינים (1950-1980)
עד שנות ה-50 העולם היה בשחור-לבן, אבל המירוץ לצבע היה אגרסיבי ובשנות ה-50 הוצע גם השלט האלחוטי הראשון של חברת ZENITH שפעל על גלי קול
1953 – סטנדרט ה-NTSC: ארה"ב מאשרת את שיטת שידור הצבע הראשונה שמתאימה גם למכשירי שחור-לבן (כדי לא להפוך את המכשירים הישנים לזבל). זה היה רגע קריטי שבו הטלוויזיה הפכה לחוויה רגשית וחיה.
1962 – Telstar: הלוויין הראשון ששידר תמונות טלוויזיה בזמן אמת מעל האוקיינוס האטלנטי. פתאום, אירועי חדשות וספורט הפכו לגלובליים. הציבור יכול היה לראות את הנחיתה על הירח ב-1969 בשידור ישיר – רגע שהגדיר את המאה ה-20.
המעבר לדיגיטל ולמסכים השטוחים (1990-2010)
1967 – באירופה לא העריכו (בלשון המעטה) את הסטנדרט האמריקאי שקיבל בינתיים את הכינוי גנאי NTSC=Never Twice Same Color בשל הצבעים הלא מדוייקיים שלו והרוזלוציה הנמוכה. באירופה בחרו בתקן PAL = Phase Alternating Lines שגם העלה את מספר הקוים מ-480 ל-576 וגם דייק בצבעים.
בישראל הצבעים היו מוקד לסערה לא קטנה. בשנות השבעים החלו שידורי הצבע באירופה להפוך פופולריים מאוד ובישראל החלו לרכוש טלויזיות צבעוניות. הבעיה היתה שהמדינה היתה במשבר כלכלי ובשל חוסר במטבע חוץ הוחלט למנוע קנייה ושימוש בטלויזיות צבעוניות. השיטה שנבחרה : מחיקון ש "מחק" את הצבעים והפך טלויזיות צבעוניות לחסרות תועלת. הבעיה שלא ניתן היה באמת להנחית לאפס את הסיגנל הצבעוני ובארץ נמכרו באופן פיראטי מכשירי "אנטי מחיקון" ששיחזרו את הצבע (מה גם ששידורים מירדן נקלטו בארץ בצבע…). למעט מספר שידורי מיוחדים בצבע (ביקור סעדאת והארוויזיון), השידורים הרשמיים הראשונים בצבע היו בתחילת שנות השמונים.
ב-1984 בארה"ב הושתת גם תקן שאיפשר שידורי סטריאו (שגם שימש כתשתית לשידור ערוץ אחורי וקדמי דרך תקן Dolby Prologic בשנות התשעים).
מסכים "גדולים" היו בעיקר CRT בגודל 34" (ראויה לציון סדרת מסכי "בומבה" של טושיבה) ומסכים גדולים יותר היו מקרנים אחוריים שהיו דהויים ביותר והיו נדירים מאוד בישראל.
בסוף שנות ה-90 הופיעו הפלזמות הראשונות ומסכי ה-LCD, מה שסימן את מותו של ה-CRT. הם היו יקרים להחריד (מסך פלזמה 42 אינץ' עלה אז כמו מכונית קטנה והאיכות שלהם היתה מזעזעת), אבל הם אפשרו את מה שהיה בלתי אפשרי קודם: לתלות את הטלוויזיה על הקיר כמו תמונה.
המעבר לשידור דיגיטלי אפשר רזולוציות גבוהות. הקהל גילה פתאום פרטים שלא ראה מעולם – מזיעה על פנים של שחקן ועד לדשא במגרש. בישראל המעבר לדיגיטלי התעכב מאוד אחרי העולם, ושידורי הנסיון של ערוץ 1 ב-HD נמשכו שנים רבות עד שכל שאר הערוצים הצטרפו.
השחקניות שליוו אותנו במהלך השנים והתרומה שלהן לתעשייה
- RCA (Radio Corporation of America) – המלכה האם
אי אפשר לדבר על היסטוריית הטלוויזיה בלי RCA. היא הייתה ה"אפל" של אמצע המאה ה-20.
ההישג: הם אלו שהפכו את הטלוויזיה למוצר להמונים, הקימו את רשת NBC, והיו הראשונים להציג טלוויזיית צבע מסחרית ב-1954 (ה-CT-100).
מה קרה לה? תחרות קשה מצד היפנים בשנות ה-70 וה-80 וניהול כושל הובילו לפירוק החברה. המותג RCA קיים היום רק כרישיון שנמכר ליצרנים סינים שונים, ואין קשר בינו לבין חברת החדשנות המקורית. - Zenith – "האיכות נכנסת פנימה לפני שהשם עולה"
זנית הייתה המתחרה הגדולה ביותר של RCA בארה"ב ונחשבה לסמל של איכות ובנייה אמריקאית חסונה.
ההישג: זנית המציאה את השלט הרחוק הראשון ("Lazy Bones" עם חוט, ואז ה-"Flash-Matic" האלחוטי שהתבסס על אור).
מה קרה לה? החברה התקשתה במעבר למסכים שטוחים ונרכשה בסופו של דבר על ידי LG הקוריאנית ב-1995. למעשה, חלק מהטכנולוגיה של LG היום נשען על הפטנטים של זנית. - Grundig & Telefunken – הפאר האירופי
גרמניה הייתה מעצמת טלוויזיה אדירה. חברות כמו גרונדיג וטלפונקן היו הסטנדרט לטלוויזיות יוקרה באירופה וגם בישראל (מי לא זוכר את הטלוויזיות עם דלתות העץ?).
ההישג: טלפונקן המציאה את שיטת השידור PAL (השיטה שהייתה נהוגה בישראל ובאירופה), שנחשבה לעליונה טכנולוגית על השיטה האמריקאית.
מה קרה להן? עלויות הייצור הגבוהות באירופה והפריצה של הקוריאנים לשוק מוטטו אותן. המותג "גרונדיג" נרכש על ידי חברה טורקית (Arçelik), וטלפונקן הפכה למותג מדבקה. - Pioneer – הפלזמה "קורו" והעלמותה
עבור חובבי הקולנוע הביתי (ה-Home Theater), פיוניר הייתה האלוהים של הטלוויזיות בתחילת שנות ה-2000.
ההישג: סדרת ה-Kuro. אלו היו מסכי פלזמה שהציגו רמת שחור ודיוק צבעים שגם היום, בעידן ה-OLED, נחשבים למופת. המילה Kuro ביפנית פירושה "שחור".
מה קרה לה? ייצור מסכי פלזמה היה יקר מדי, והקהל הרחב העדיף מסכי LCD זולים ודקים יותר (של סמסונג ו-LG). ב-2009 פיוניר הרימה ידיים ויצאה משוק המסכים לחלוטין.
- Panasonic – המחליפה שהתרסקה
פנסוניק נכנסה איפה שפיוניר הפסיקה. החברה שהיתה אחת המובילות בתחום התמקדה בפלזמה ובהמשך גם ב-LED אך השוק היפני התקשה להתחרות בהיצע המחירים ופנסוניק התכווצה מאוד וכיום פעילה בעיקר ביפן ובארה"ב. - Toshiba – החלוצה שאיבדה את הדרך
טושיבה הייתה אחת השחקניות הגדולות בעולם, במיוחד בעידן המעבר לדיגיטל.
ההישג: הם היו חלוצים בטכנולוגיית ה-3D (זוכרים את הטרנד הזה?) והציגו את טלוויזיית ה-4K הראשונה בעולם ב-2011.
מה קרה לה? הנפילה הגדולה היתה בתחרות על תשתית המדיה כאשר החברה הימרה בענק על HD DVD והעולם עבר לבלוריי. בנוסף, הסתבכויות כלכליות של חברת האם ופרשת הונאה חשבונאית הובילו למכירת חטיבת הטלוויזיות לחברת Hisense הסינית ב-2017. - Sharp – יצרנית הפאנלים הגדולה
שארפ הייתה "השליטה של ה-LCD". הם היו כל כך גדולים שהם בנו מפעלים שלמים רק כדי לספק פאנלים לשאר העולם.
ההישג: הם הציגו את ה-LCD המסחרי הראשון והיו הראשונים לדחוף רזולוציית 8K לשוק הביתי.
מה קרה לה? השקעות עתק במפעלים שלא הניבו רווחים בתקופת מיתון הובילו לקריסה. היום החברה בבעלות Foxconn הטייואנית. - Philips – הענקית האירופאית עם התאורה האחורית
פיליפס נכנסה לתחום המסכים כשעוד היתה כדאיות לחברה אירופאית להתמודד עם אסיה. הייחוד של פיליפס היתה התאורה האחורית – בשל המובילות של החברה בתחום ה-LED החברה המציאה את ה-Ambilight. במשך שנים החברה קידמה את התחום הזה כולל תאורה לבנה, בהמשך צבעונית ואפילו כזו לכל הכיוונים ומסונכרן לנורות חיצוניות. הכל בכדי לתת תחושה שהתמונה חורגת מגבולות המסך ועל מנת לצמצם את האישון ובכך לשפר את איכות התמונה.מה קרה לה? החברה עבדה בצמוד עם ענקית הטלויזיה TPV מטאווין שבסופו של דבר רכשה את חטיבת המסכים ועדיין מוכרת מסכים תחת המותג ועם הטכנולוגיה של פיליפס. - Loewe – האירופאית האליטיסטית
לווה קיימת שנים רבות אך בשנים האחרונות התמקדה בשוק היוקרה ועדיין נחשבת כשם דבר ברמות הגבוהות של המסכים. - אי אפשר לכתוב על היסטוריה של טלוויזיות בלי להזכיר את "מץ" (Metz) או "נורמנדה". המותגים האלו היו כל כך חזקים בישראל של שנות ה-70 וה-80, שעד היום לאנשים מהדור ההוא קשה לקנות משהו אחר, למרות שהיום מדובר במוצרים שונים לגמרי מהמקור הגרמני.
ומה היום? ארבע המופלאות: מי מובילה את השוק ב-2026?
לכל חברה יש "אני מאמין" טכנולוגי שונה, וזה מה שהופך את התחרות למרתקת עבורנו כצרכנים:
- Samsung – היצרנית הגדולה בעולם
סמסונג כיום המובילה בתחום המסכים, עם נתח השוק הגדול ביותר ומזוהה הכי הרבה עם מסכי QLED ו-NeoQLED. החברה תמיד התמקדה במספר טכנולוגיות במקביל. כיום החברה היא היצרנית היחידה של מסכים ופאנלים בטכנולוגיית QD-OLED והחברה מובילה את מהפכת Quantum Dot. בשנה האחרונה נראה שהחברה פועלת במספר טכנולוגיות חדשניות, כולל MicroRGB, MiniLED, QD-OLED ו-MicroLED.
- LG – הקוראנית שפרצה את OLED
לפני יותר מעשור LG הימרה במקביל על מספר רב של טכנולוגיות: היא ייצרה מסכי LCD, פלזמה אך היא היתה הראשונה שהצליחה לפצח את סודות ייצור ה-OLED שלראשונה מאז הפלזמה הצליחה להגיע לשחורים מוחלטים. מאז החברה הצליחה לשמור על מובילות בתחום ה-OLED כאשר כל שנה החברה מצליחה לפרוץ בכל פעם עם טכנולוגיות חדשות שמקפיצות את עוצמות האור. בשנה האחרונה החברה מקדמת שילוב של טכנולוגיות כגון Tandem OLED ו-MLA, והחברה גם נכנסת לתחומי MicroRGB ו-MicroLED למסכי ענק.
- TCL – הענקית הסינית שגדלה הכי מהר
בשנים האחרונות חברת הענק TCL שינתה הילוך וגדלה בקצב מטורף. נראה שהיא נחושה להגיע להיות מספר אחד בתחום בשנים הקרובות. הצמיחה הזו נולדה בין היתר ביכולת שלה לגדול בגודל המסכים: 98" ועד 115" (סדרת X) במחירים ברי השגה ובעוצמות אור של 5000 ניטים(!). קשה לפספס את החסויות הענק שלה באוליפיאדה, במונדיאל ובקבוצות כדורגל כמו ארסנל.
- Sony – היפנית הגדולה האחרונה
אי אפשר לדבר על טלויזיות בלי להזכיר את סוני. סוני פרצה באמת לחיינו עם טריניטרון, פריצת הדרך הענקית שעשתה במסכי CRT צבעוניים. לסוני היתה נגיעה והקדימה את השוק כמעט בכל אבן דרך בתחומי הטלויזיה – היא הראשונה שהציגה LCD בטכנולוגיית QD (היא פשוט לא שווקה את הטכנולוגיה מספיק מהר), וכך גם בתחום ה MicroRGB. החברה מובילה בתחום הגיימינג עם פלייסטיישן (שלפי השמועות נולד כנקמה מתוקה כנגד נינטנדו שחזרו בהם בעסקה עם החברה) ומובילה בתחומי הצילום והעריכה של הוליווד. מבחינת החברה, הטלוויזיה היא שלוחה של מצלמת הקולנוע. בזכות מעבד ה-XR Cognitive, הטלוויזיה מנתחת היכן העין האנושית מתמקדת בתמונה ומחזקת את הפירוט באותו אזור. טכנולוגיית ה-Acoustic Surface. בסוני, הרמקול הוא המסך עצמו. אם דמות מדברת בצד ימין של המסך, הסאונד יבקע פיזית משם. זהו פתרון מושלם למי שלא רוצה סאונד-בר שמסתיר את הטלוויזיה.
במהלך 100 השנים האחרונות, הדינמיקה בשוק הטלוויזיות הייתה אכזרית. חברות שהמציאו את התחום והיו לשמות שגורים בכל בית בעולם, נעלמו, נמכרו או הפכו לצל של עצמן.
העתיד: האם בכלל נצטרך מסך פיזי?
השאלה הגדולה של 2026 היא האם הטלוויזיה כפי שקנינו אותה ב-100 השנים האחרונות תמשיך להתקיים או שתוחלף על ידי טכנולוגיות אחרות או אפילו על ידי הולוגרמות או מציאות מדומה.
מציאות רבודה (AR): משקפיים קלים יוכלו "להקרין" מסך ענק על כל קיר פנוי בבית. עבור צופה יחיד, זהו פתרון יעיל וזול יותר ממסך 100 אינץ' פיזי. הבעיה כאן היא שטלויזיה היא צפייה חברתית ואנחנו לרוב צופים במסך ביחד עם אדם נוסף או יותר. טכנולוגיית AR או אפילו VR תתאפשר בצורה רחבה כמחליפת טלויזיה רק במקרה בו נוכל לשלב צפייה חברתית (למשל כשכולם בסביבה ירכיבו משקפיים.
MicroLED: הטכנולוגיה שמבטיחה להחליף את ה-OLED. מדובר במסכים מודולריים (בנויים מאריחים) שיאפשרו לנו לקנות "חלקים" מהטלוויזיה ולהגדיל אותה ככל שהתקציב יאפשר. מסכים כאלה יכולים להיות בכל צורה, מלבניות או גודל לפי הצורך ואפילו להתעקל סביב פינות.
סמסונג הציגה בעבר את THE WALL שלה שהוא פיתרון נכון אבל יקר להחריד היום ויקח עוד זמן עד שיתאים לכולנו. למרות שהחברה מציגה מסכי ענק בחדר התצוגה שלה בהרצליה, המחירים של מסכים כאלה כל כך יקרים עדיין שנראה שיקח עוד לא מעט שנים עד שהצרכן הממוצע יוכל להרשות לעצמו לרכוש מסכים שכאלה.
הטלוויזיה כמרכז שליטה: בעתיד הקרוב, הטלוויזיה תהיה המוח של הבית החכם. היא תציג לנו מי בדלת, מה מצב מכונת הכביסה, ותנהל את צריכת החשמל בבית באמצעות ממשק קולי מבוסס AI. המצב הזה כבר קיים היום כמעט אצל כולן, מי שמנהלת את ממשק המשתמש שלה על ידי גוגל (כמו TCL למשל) וגם מי שיש לה ממשק משלה כמו LG או סמסונג (עם SMART THINGS)
לסיכום: ב-100 השנים האחרונות הטלוויזיה עברה מסטטוס של "פלא טכנולוגי" למוצר צריכה בסיסי. בעשור הקרוב, היא צפויה "להיעלם" לתוך העיצוב הביתי ולהפוך לחכמה יותר ממה שיכולנו לדמיין.
ובכל זאת, גם היום, הטלויזיה הופכת לפחות ופחות מדורשת השבט ואנשים נוטים יותר לצפות דרך המכשירים הסלולריים שלהם. אם בעבר בכל התכניות היינו צופים בטלויזיה, היום הילדים (בהם גם שלי), צופים כל אחד במכשיר האישי שלו, בחדר שלו. הטלויזיה שהייתה בעבר כמרכז בידור חברתי בו כולם נפגשים, צופים ביחד ומדברים עליו, הופך לעניין אישי יותר, דבר שהוא שלילי בעיני.
אז האם יש עוד מקום לטלויזיה בעתיד? מה אתם חושבים?
