מכירים את הסרטים הללו, שלוקח לכם זמן לעכל אותם והתובנות מגיעות רק אחרי הצפייה? אז "המנט" הוא בדיוק סרט כזה. "המנט" מגיע אלינו אחרי שזכה בפרס הגדול בפסטיבל טורונטו האחרון וב-2 פרסי גלובוס הזהב, כולל פרס סרט הדרמה הטוב ביותר, מה שמגביר את הסיכויים שלו לקראת טקס האוסקר. "המנט", שמבוסס על ספר באותו השם מאת מגי אופארל (שגם כתבה את התסריט ביחד עם קלואי ז'או, שביימה) נותן לנו הצצה לחייו האישיים של גדול המחזאים בעולם, וויליאם שייקספיר (שאותו מגלם פול מסקל) . ב"המנט" שייקספיר מגיע ללמד בעיירה קטנה באנגליה, פוגש באישה צעירה בשם אגנס (שאתה מגלמת ג'סי באקלי המצוינת, שזכתה ובצדק בפרס השחקנית הטובה ביותר בגלובוס הזהב) ומתאהב בה. השניים מתחתנים, למרות התנגדות המשפחות שלהם ומביאים שלושה ילדים, בת בכורה בשם סוזאנה ושני תאומים זהים בשם המנט וג'ודית. בהתחלה המשפחה והבית צומחים ומשגשגים, אבל הנסיעות התכופות של וויליאם ללונדון כדי לפתח את קריירת המחזאות שלו, משאירה את אגנס לבד עם ניהול הבית והטיפול בילדים. טרגדיה משפחתית קשה מעמידה במבחן את הזוגיות של וויליאם ואגנס, מעמתת אותם עם השדים של עצמם ומעוררת בוויליאם השראה לכתיבת אחד המחזות המוכרים ביותר שלו, "המלט".
כשראיתי את הטריילר של "המנט" חשבתי שהוא משעמם, אבל הבאזז החיובי שיש סביבו לקראת עונת הפרסים הקרובה והעובדה שספילברג וסם מנדז מעורבים בהפקת הסרט, שינו את דעתי. לא קראתי את הספר שעליו הוא מבוסס, אז הגעתי לראות אותו עם ציפיות מינימליות והרושם הטוב שקיבלתי ממנו עלה בהדרגה. אהיה כן אתכם. אם אתם הולכים לקולנוע בשביל אקספיזם קליל של שעתיים, "המנט" הוא לא הסרט בשבילכם. אבל אם אתם אוהבים סרטים שמעניקים לכם חווית צפייה לא קלה אבל מתגמלת, אתם תאהבו אותו מאוד. ל"המנט" לוקח זמן להיבנות ולהתפתח, אבל זה משתלם לטובה מכיוון שהוא מעביר את הצופים מסע ביחד עם שתי הדמויות הראשיות שלו, וויליאם ואגנס. במהלך השעתיים וקצת של "המנט" הצופים מתאהבים ביחד איתם. ותוך כדי שהסרט מתקדם הם פוחדים, מופתעים, בוכים וגם נרגעים, צוחקים ומתרגשים. וכשאני חושב על זה יותר לעומק, "המנט" הוא סרט שמאוד רלוונטי לישראל של שנת 2026. מכיוון שהוא עוסק בהתמודדות עם טראומה, ובעיבוד שלה למקומות מרפאים של יצירה ועשיה.
קלואי ז'או, שביימה את "המנט", התפרסמה כשזכתה באוסקר של שנת 2020 על סרטה "ארץ נוודים" וגם ביימה את "הנצחיים" של מארוול. ז'או היא במאית עם סגנון וטביעת אצבע מאוד ברורים וזה ניכר מאוד ב"המנט". לא תראו כאן אפקטים מיוחדים או סצנות אקשן גדולות ומרשימות, כן תראו את הטבע במלוא עוצמתו, קלוז אפים ומדיום שוטים שמתמקדים בשחקנים והמון שקט. השקט נותן תשומת לב לרגשות של הדמויות, שבאות לידי ביטוי בהבעות הפנים ובשפת הגוף של השחקנים. "המנט" מצולם נפלא ויש במהלכו רגעים קולנועיים שמזכירים שירה. הם היו כ"כ יפים, שסלחתי על הקצב האיטי ועל מריחת הזמן בחלק מהסצנות. חוץ מהצילום, מה שהופך את "המנט" לסרט ראוי לצפייה הוא המשחק של ג'סי באקלי ופול מסקל. את ג'סי באקלי לא הכרתי עד שראיתי את "המנט". גיליתי שחקנית מצוינת ומרשימה, שסוחבת את הסרט על כתפיה ומשחקת בצורה מדהימה תפקיד תובעני ולא קל מבחינה רגשית. היא זכתה בצדק בגלובוס הזהב ומקווה שהיא תיקח גם את האוסקר. "המנט" הוא בעיקר הסרט של באקלי, אבל גם פול מסקל שחולק איתה חלק מזמן המסך, מקבל הזדמנות להרשים ולזרוח. מסקל, שהיה הדבר הטוב היחיד ב"גלדיאטור 2", משחק ב"המנט" את שייקספיר האדם ולא את האישיות. הצופים נחשפים גם לצדדים המורכבים והפחות מחמיאים של המחזאי הגדול, מכירים את הסביבה הטבעית שלו ומבינים את המנוע הרגשי שממנו הוא כותב ויוצר.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "טוליפ אנטרטיימנט"
