מי מאיתנו לא האמין בתור ילד קטן, שיש לו מפלצת מתחת למיטה שתתקוף אותו בחלומות בזמן שהוא ישן? הסרט החדש "מפלצות אמיתיות", שעולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע, לוקח את החלום הרע הזה מהילדות צעד אחד קדימה. גיבורת הסרט היא ילדה בת 10 בשם אורורה (שאותה מגלמת סופי סלואן המצוינת). אורורה סובלת מסיוטים בלילות ולא יכולה להירדם, כי היא מאמינה שיש לה מפלצת ענקית שמסתתרת מתחת למיטה. לאחר שהמפלצת הזו לטענתה טרפה את הוריה החורגים, היא מגייסת את השכן שלה, מתנקש מסתורי (שאותו מגלם מאדס מיקלסן האדיר, לנצח חניבעל לקטר וגם לה שיפרה מ"קזינו רויאל) כדי שיהרוג אותה. מכאן העניינים רק מתחילים להסתבך.
כשראיתי את הטריילר של "מפלצות אמיתיות" חשבתי לעצמי בלב ש"זה סרט שאני צריך ללכת לראות", אבל היו לי חששות. הרעיון שעומד במרכזו חמוד, אבל לא הייתי בטוח שהוא יוכל להחזיק סרט שלם. חיכיתי לראות את הסרט כדי לדעת איך יפתחו את הסיפור או לאיזה מקומות יקחו אותו. לשמחתי, הופתעתי לטובה ומאוד נהניתי. אם אתם אוהבים סרטי פנטזיה, אתם תאהבו מאוד את "מפלצות אמיתיות". זה סרט שמשלב פנטזיה עם פילוסופיה, ויזואליה מוקפדת ואקשן מושקע על גבול הקרקסי. האלימות בו מתונה יחסית, כך שהוא יכול להתאים לצפייה משפחתית.
את "מפלצות אמיתיות" כתב וביים בריאן פולר, שמוכר בזכות שורה של סדרות טלוויזיה מעולות ובראשן "חניבעל" המצוינת והמטרידה, בה הוא שכלל לכדי שלמות את המיומנות שלו לעצב פריימים מוקפדים ויפים מאוד ויזואלית, גם אם הם הכילו סצנות קשות. "מפלצות אמיתיות" מצולם ומעוצב נפלא. פולר והמעצבים האומנותיים בראו בעצם מציאות אלטרנטיבית, שנשקפת אלינו דרך עיניים של ילדה קטנה שרואה את העולם בצורה תמימה, ילדית וישירה. בניגוד למבוגרים שסביבה שכבר עברו וראו דברים ופיתחו סביבם הגנות וחומות. הדרך היצירתית הזו הופכת את סצנות האקשן האלימות לרכות יותר. יש שימוש מושכל בתאורה חזקה על גבול הניאונית ובצבעים כמו צהוב, כתום ירוק, כחול, ורוד וסגול בהיר, שמכניסים חיים לניו-יורק השחורה, האפלה והמדכאת. סופי סלואן, שמגלמת את אורורה הילדה, מחזיקה את הסרט על כתפיה ועושה עבודה מדהימה. הכימיה שלה עם מאדס מיקלסן, שפוגע בול בכל תפקיד שהוא מגלם, חורכת את המסך ומטעינה את הדיאלוגים בהומור ומשמעות, שמעדנות את המציאות האפלה שבה הסרט מתרחש. חץ מהם משחקת בסרט גם סיגורני וויבר, שנהנית מכל רגע בתפקיד שמחזיר אותה לימים היפים של סדרת "הנוסע השמיני".
הנקודה החזקה של "מפלצות אמיתיות", ומה שהופך אותו לסרט שיכול להתאים גם לילדים מגיל 9 ומעלה, הוא הפינג פונג בין המציאות לדמיון ובין עולם הילדים לעולם המבוגרים. לכל אורך הסרט לא הייתי בטוח אם מה שקורה על המסך הוא באמת אמיתי, או שהכל קורה בדמיון של הילדה אורורה. מה שקצת התיש ופגם בחוויית הצפייה. במכתב שפולר כתב לכבוד יציאת הסרט, הוא הסביר שהוא כתב את "מפלצות אמיתיות" לילד שהוא היה, כדי שהילד הזה יידע שמתייחסים אליו והוא מקווה שלאחר שהורים ייראו את הסרט, הם יוכלו לדבר יותר עם הילדים על מה שהם מרגישים . ואז זה הכה בי, "מפלצות אמיתיות" מחבק את הילדים הקטנים שנמצאים בתוכנו ואומר להם "אתם לא לבד, אנחנו מבינים אתכם". מה שסגר לי מעגל ונתן לסרט עוד משמעות.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "סרטי יונייטד קינג"
