התקופה – סוף המאה ה-19, כמאה שנה אחרי המהפכה הצרפתית. למרות השינוי החברתי הנרחב בערים ובעיקר בפריז, הכפרים נותרו ללא הרבה שינוי. החקלאים קשי יום ונטולי השכלה, תלויים במידה רבה בחסדי השמיים והמזל ביבול שלהם.
הילדים במצב עוד פחות טוב, בעיקר עסוקים בעבודה חקלאית ובעזרה להורים האומללים. מזג האוויר בכפרים אכזרי למדי, אין יותר מדי אוכל, וההשכלה כמובן לא בנמצא. לתוך כל היופי הזה נכנס חוק חינוך חובה בחינם של "המנותקים" מפריז. לכפר הקטן מגיעה מיס ויולט, המורה החדשה שנראית תלושה לחלוטין ולא ערוכה בכלל לכל החגיגה הזו.
ראש העיר, שכלל לא מעוניין במורה, מסביר לה שהמורה האחרון עזב כשהוא היה ילד ומאז הם נטולי מורים. הוא מאכלס אותה בכבוד רב באמצע רפת מזוהמת, שם היא אמורה לחיות וללמד, וכמובן שיש עליה עוד מטלות בתור מורה – סייענית לראש העיר, חופרת קברים ועליה לסייע לכומר המקומי (למרות שנראה שהיא אתאיסטית מוחלטת).
אבל נראה שהבעיה האמיתית היא בכלל ההורים שרמת העניין שלהם בחינוך היא אפסית והם לא מוכנים לאבד כח עבודה יקר לטובת קרוא וכתוב. היא נאלצת לעבור דרך מעברי שלג בכדי להגיע לביתם רק כדי לשכנע אותם למה כדי לדאוג לחינוך ילדיהם.
עד שהיא מצליחה בסופו של דבר לשכנע את ההורים וגם את הילדים והבית ספר יוצא לדרך, מתגלה האמת – איך היא הגיעה לסיטואציה הזו והכל מתפוצץ. למרות היופי של המקום, האומללות של האנשים, משהו בסרט בוסרי. הוא מתנהל באיטיות רבה, האיבה בין האנשים והדינמיקה של מיס ויולט איתם השאירו איתי עייף לקראת המערכה השלישית והעיקרית של הסרט.
