יש סרטים שלא צועקים רגעים גדולים, אלא לוחשים אמת קטנה ומדויקת. חלומות הוא בדיוק כזה. דרמה נורווגית אינטימית שחודרת בשקט אל עולם פנימי של נערה בת 17, ומתעקשת לגרום לנו לשאול את עצמנו מהו זיכרון אמיתי, מהו דמיון, ואיפה עוברת הגבול כשאהבה ראשונה מתנגשת בחיי היום יום. לאט לאט, בלי שמישהו שם לב, הסרט מכניס את הצופה אל חלל נשי חם ואישי שמרגיש כמו להיות זבוב על הקיר ברגעים שאולי בכלל לא נועדו להיחשף.
דאג יוהאן האוגרוד חוזר עם הפרק השלישי בטרילוגיית – סקס אהבה חלומות – ומוכיח שוב מדוע הפך לאחד היוצרים הסקנדינביים הבולטים של העשור. בסרטו החדש, חלומות, הוא פותח חלון נדיר, כמעט בלתי מתווך, אל עולמה של נערה מתבגרת שחווה אהבה ראשונה, בלבול ראשון, ופנטזיה שמטשטשת גבולות בין דמיון למציאות.
במרכז הסרט עומדת יוהאנה, בת 17, שמתאהבת במורה לצרפתית שלה. במקום לשתף חברה או לשמור הכול בבטן, היא בוחרת לכתוב. הכתיבה הופכת ליומן ליברלי, אמוציונלי וכואב, אותו היא חולקת עם שתי הנשים הקרובות לה ביותר: אמה החד הורית וסבתה המשוררת.
כאן טמון לב הסרט: האינטימיות. התחושה היא כאילו הצופה מוזמן להתיישב איתן בחדר, לצפות בהן משוחחות בלי פילטרים, בלי מאמץ ליצור "דרמה" גדולה. הדיאלוגים אמיתיים, טבעיים, ומרגישים כמעט כמו האזנה לשיחות פרטיות שאולי לא נועדו בכלל לצפיית קהל.
אחת הנקודות החזקות בסרט היא הדרך שבה הוא משחק עם התודעה של יוהאנה. לא פעם הצופה תוהה האם מה שנאמר ונראה על המסך הוא חלק מהמתרחש בפועל או תוצר של הדמיון הסוער של נערה מאוהבת. הפער הזה, בין מה שיוהאנה מרגישה לבין מה שמורתה חווה, מייצר מתח רגשי אך לא דרמטי מדי – אלא כזה שמטופל ברגישות גדולה.
עולם נשי לחלוטין
חלומות הוא כמעט לחלוטין סרט של נשים. מלבד דמות גברית שולית אחת, כל המסע מתרחש בתוך מעגל נשי אינטימי: יוהאנה, אמה, סבתה ומורתה. היחסים בין הנשים, האם ובתה, האם ואמה, הנערה וסבתה, נפרשים על פני שכבות רגשיות עדינות של אהבה, אכזבה, ציפייה, תמיכה ושבריריות.
הסרט מעלה גם נגיעה מפתיעה בנוגע ל"קנאת סופרים": הרגעים שבהם הסבתא המשוררת מבינה שהנכדה שלה כותבת אולי טוב ממנה הם מהמרגשים והאנושיים בסרט.
מוטיבים חוזרים כמו סריגה, צעיפים חמים והתמקמות בתוך חללים קטנים ומוגנים מעניקים לסרט טקסטורה כמעט ביתית. אווירה שמלטפת את הנשמה. רגעים שמחממים את המפגשים בין הדמויות ומחזקים את תחושת הביטחון שבמרכז המסע הרגשי שהן עוברות. גם הנוף הנורווגי, המוצג כמרחב אפור ומטושטש, מהדהד את החלומות המעורפלים שרודפים את יוהאנה , ואת החלומות של כל אחת מהנשים בסרט.
לכל אישה יש חלום
אחת התובנות היפות שעולות מהסרט היא שכל אישה, בכל גיל, יכולה למצוא בו חלק מעצמה. לא בשל הסיטואציה הספציפית של יוהאנה, אלא בזכות האמת הפנימית של גיל ההתבגרות: החלומות, הפחדים, הרצונות והבלבול שהופכים את החיים לדבר מורכב ומרגש כל כך.
חלומות הוא סרט מיוחד. רגיש, אינטליגנטי, עשוי בעדינות כמעט כירורגית. הוא לא מנסה לזעזע או לבנות דרמטיות מלאכותית, אלא פועל מתוך קרבה אנושית נדירה. הסרט מצליח לגעת באופן מדויק בשאלות של אהבה, תשוקה, כתיבה, זהות ואמהוּת, ומחזיר אותנו לרגעים שבהם חלמנו פעם – גם אם מזמן שכחנו.
סרט שקט, כן ומלא חמלה – כזה שנשאר בראש הרבה אחרי שהאורות נדלקים.
