לאחר שנים של חיפושים, מצליחה אסטריד להשלים את החלום שאביה עבד כל חייו בכדי להשיג: יש לה ארבעת כלי נגינה יחודיים שנוצרו על ידי הרב אומן סטרדיוואריוס מהמאה ה-18 – שני כינורות, ויולה וצ’לו.
אביה לא הצליח לחיות ולראות את המחזה הנדיר שמחבר את ארבעת הכלים הנדירים כל כך האלה, כל אחד שוויו מליוני דולרים רבים. אך כחלק מהחלום שלו הוא הינדס את הקונצרט שהוא חלם שיקרה – איזה נגנים, איפה ואיך ינגנו ואיזו יצירה ושל מי.
לאסטריד יש הזדמנות היסטורית יחידה לפתור את המשאלה הזו, אבל שום דבר לא הולך לפי התוכנית. חברת סלילת הכבישים של המשפחה בקשיי נזילות קשים, המקום אינו בדיוק מתאים וארבעת הנגנים בעלי אגו והיסטוריה אישית שמפריעה להם להסתדר זה עם זה. למרות כל זה, אסטריד מושכת אותה לאחוזה הרחוקה והשקטה כדי שהם יכולים יהיו להתכונן לקונצרט היחיד שלאחריו תאלץ החברה למכור את כלי הנגינה היקרים לכל המרבה במחיר.
מתברר שהאגו של שניים מהנגנים לא תואם לחלוטין – נגן אחד חושב שהוא מתנת אלוהים לאנושות בעוד שנגנית אחרת היא כוכבת אינסטגרם שמנגנת באך ומוצארט בביקיני להנאת 700,000 עוקביה… שני הנגנים האחרים הכירו זה את זה ונשבעו לא לדבר אחד עם השני לעולם…
אבל השיא הוא ביצירה שהם אמורים לנגן, חביבת האב אך לא ניגנו אותה מעולם לפני כן ולכן אין אף אחד שיודע את רוח המלחין. אסטריד מצליחה למצוא את המלחין. אלא שמתברר שאחרי 30 שנה, גם המלחין אינו זוכר בדיוק את היצירה, לא מאוד אוהב אותה ובכלל מתקשה למצוא את עצמו בתוך הקלחת הזו.
הסרט מרתק, למי שאוהב מוזיקה קלאסית אבל כמובן שגם למי שלא. קשה שלא להעריך את המיומנות של המוזיקאים וכל הסיפור משעשע למדי ומעניין לראות את היחס למוזיקה מסוג זה גם בימינו אנו. הסרט מצליח להנגיש את התחום אם כי הסרט עדיין מרגיש שמיועד לקהל על הצד המבוגר יותר שיהנה יותר מהמוזיקה, מהכלים והיוצרים ומההתעסקות סביבם.
