ווילמה היא מורה לפסנתר בעיירה נורווגית שקטה. היא גרה באותו בית שבה אמא ודודה שלה גרו, לבד לחלוטין כשעיקר האינטרקציה המינימלית שלה היא עם התלמידים הצעירים שלה ועם מורה נוספת שיש לה איתה שפה משותפת.
לווילמה יש שגרת יום קפדנית והיא משתדלת שלא לסטות ממנה. אלא שיום אחד דופקים לה שני גברים בדלת, אחד הוא כומר חתיך והשני איש מוזר חולה תסמונת טורט. בידיהם בשורה נוראית, אבא שלה, שאותו היא לא הכירה מעולם, נפטר על טיסה בדרך להפגש איתה.
על גופו של האבא נמצא מכתב מסתורי.
עכשיו עליה להתמודד עם עומס רגשי לא צפוי, הסתבכות עם הגברים החדשים בחייה, ומספר משברים אישיים שמחזירים אותה לטראומת ילדות ישנה.
זה סרט מקסים מצד אחד, בעיקר בגלל המשחק הנפלא של כל השחקנים בסרט. המיקום די שומם, עיירה מושלגת עם מעט מאוד אנשים בנרווגיה הבודדת. הסרט מציג רגישות, הומור עדין ולא מעט עצבות ודרמה על אנשים שהמשותף להם הוא הקושי להתמודד עם הסביבה, לייצר קשרי ידידות וחברות גם בגיל מבוגר יחסית.
