מבצע "שאגת הארי" מול איראן שהתחיל בהפתעה בסוף פברואר, סגר למשך חודש את עולם התרבות וביחד איתו, גם את בתי הקולנוע. כתוצאה מזה ולצערם של חובבי הקולנוע, סרטים רבים שהיו אמורים לצאת בחודש מרץ ואפריל נדחו. הפסקת האש ופתיחתם המחודשת של בתי הקולנוע הביא אלינו מבול של סרטים חדשים. אחד מהם הוא להיט המד"ב המדובר "פרויקט הייל מרי". גילוי נאות, זה אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם השנה, בעיקר בזכות האנשים שמעורבים בהפקה שלו. "פרויקט הייל מרי" מבוסס על ספר באותו שם שכתב אנדי וויר, שכתב גם את The Martian , שב-2015 עובד לסרט שנקרא בעברית "להציל את מארק וואטני" . התסריטאי שאחראי לעיבוד הקולנועי הוא דרו גודארד, אחד מקולנועני המד"ב/אימה המעניינים שפועלים בהוליווד, שגם עיבד למסך את The Martian. הבמאים הם הצמד פיל לורד וכריסטופר מילר, שביימו את "סרט לגו", "ספיידרמן: מימד העכביש" וגם את "רחוב ג'אמפ 21" , ובתפקיד הראשי משחק ראיין גוסלינג, אחד השחקנים המוערכים ביותר בהוליווד, שכבר הוכיח שהוא שחקן ורסטילי, מעניין ומפתיע לטובה.
גוסלינג מגלם את דוקטור ריילנד גרייס. דוקטור גרייס הוא מורה למדעים שמתעורר יום אחד מתרדמת ארוכה, כשהוא נמצא על סיפון של חללית, בלי מושג מי הוא או איך הוא הגיע לשם. לאחר שהוא מתאושש והזיכרון מתחיל לשוב אליו, הוא נזכר שהוא גויס ע"י בכירים במערכת הביטחון ובנאס"א לפרויקט מיוחד. לפי מחקרים, השמש עומדת לגווע ולאט לאט להיכבות וכתוצאה מכך, המין האנושי עלול להיכחד. המטרה של גרייס היא לנצל את הכישורים והידע המדעי והמחקרי שלו, כדי לברר מה החומר שגורם לשמש לגווע. האם הוא יצליח? תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
ראיתי את "פרויקט הייל מרי" בהקרנת ערב בפלאנט בקניון איילון בר"ג, באחד מימי השבוע. מודה שחוץ מהטריילר, לא קראתי אף ביקורת או פוסט שכתבו על הסרט, כדי שאגיע נקי להקרנה. חייב לומר, שזה כיף גדול שבתי הקולנוע חזרו, וכיף גדול עוד יותר שיש סרטים כמו "פרויקט הייל מרי" שכדאי ללכת בשבילם לקולנוע. מה שמאוד אהבתי ב"פרויקט הייל מרי" זה הסיפור. יש לו סיפור פשוט וטוב, שמבוצע בצורה מושלמת מבחינת הבימוי, הצילום, האפקטים המיוחדים והמשחק. והשילוב הזה של כל האמצעים הקולנועיים ביחד, מצליח לתת לסיפור את המקום לבוא לידי ביטוי ולהצליח לרתק את הצופים לאורך 156 הדקות של הסרט. משימה לא פשוטה, בעיקר בתקופה שבה יש טלפונים סלולריים זמינים.
בכנות. התסריט שדרו גודארד כתב ל"פרויקט הייל מרי" עמוס בחורים כמו גבינה שוויצרית ויש במהלכו לא מעט זמן מסך שמלא בברברת מדעית. למרות החורים, שותפי לצפייה, שקרא את הספר ומאוד אהב, אמר שהסרט מאוד נאמן לספר וזו נקודה לזכותו. בכנות מס' 2, אחרי שיצאתי מהסרט וניתחתי אותו בראש היו לי המון שאלות שלקח לי זמן להבין אותן. המזל הוא, שפיל לורד וכריסטופר מילר טובים בלספר סיפורים, אוהבים קולנוע ומאוד מודעים לעצמם. מה שהם עשו, זה לקחת את החסרונות של התסריט ובעזרת אמצעי המבע הקולנועי, חדוות העשיה והרגישות שלהם, להפוך אותם ליתרונות. היתרון הראשון הוא, שיש ל"פרויקט הייל מרי" קצב טוב שמגיע מבניה חכמה ומושכלת של הסרט ושל המתח בתוכו. כך הסרט מצליח להישאר טבעי וזורם גם ברגעים שבהם הקצב נהיה איטי יותר. היתרון השני הוא, שהצפייה ב"פרויקט הייל מרי" היא צפייה פעילה. הצופים עוברים מסע ביחד עם הדמות של גרייס ותוך כדי, הם עוברים את כל קשת הרגשות. מפחדים, צוחקים, בוכים, כוססים ציפורניים מרוב מתח ויוצאים מהאולם עם חיוך גדול על הפנים. חובבי הקולנוע ותרבות הפופ ימצאו לאורך הסרט המון רפרנסים תרבותיים וקולנועיים וגם דמות משנה אחת, שמופיעה באמצע הסרט ומצליחה לגנוב מראיין גוסלינג את ההצגה.
מבחינה טכנית, "פרויקט הייל מרי" מצולם, ערוך ומעוצב נפלא. זה סרט שראוי לצפות בו באולם עם המסך הכי גדול שאפשר למצוא. גם עריכת הסאונד מצוינת, הפסקול מגוון והעריכה המוזיקלית חכמה ותורמת לקשת הרגשות שהצופים עוברים לאורך הסרט. אבל היהלום הגדול של "פרויקט הייל מרי" בעיני הוא ראיין גוסלינג, שמחזיק תרתי משמע את רוב הסרט על כתפיו. הקטעים שבהם הוא לבד הזכירו לי מאוד לא רק את "להציל את מארק וואטני", אלא גם את "להתחיל מחדש" עם טום הנקס ואת "כוח משיכה" עם סנדרה בולוק ואני מאוד לא אופתע אם הוא יהיה מועמד לאוסקר בשנה הבאה. חוץ ממנו אפשר לציין לטובה גם את סנדרה הולר, שמגלמת את הבכירה שמגייסת את גרייס לפרויקט. היחסים ביניהם מתחילים בקרירות ועם המון דיסטנס, אבל לאט לאט, היא נפתחת ומתרככת מולו. וגם את ג'יימס אורטיז, שאמנם רק תרם את קולו לאחת הדמויות, אבל יש לו קול מלא בכריזמה, נוכחות ורגש.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "פורום פילם"
