צופי הקולנוע הישראלים מכירים את צמד הבמאים תסריטאים היהודים צרפתיים אריק טולדנו ואוליבייה נקש כבר 15 שנים. ב-2011 יצא לבתי הקולנוע סרט הבכורה שלהם "מחוברים לחיים", קומדיה צרפתית מצליחה שמבוססת על סיפור אמיתי, שהפכה ללהיט מפתיע בישראל. גם הסרטים הנוספים שהם כתבו וביימו כמו "סמבה" מ-2013, "סה לה וי" מ-2017 ו"יוצאים מהכלל" מ-2019, הצליחו קופתית גם בצרפת וגם בישראל. היום (חמישי) עולה לבתי הקולנוע הסרט החדש שלהם "אשליות מתוקות", קומדיית התבגרות מקסימה, אנושית, מאוד מצחיקה ובעלת שורשים יהודיים. אני מחזיק אצבעות ומקווה שגם היא תשבור כאן קופות.
"אשליות מתוקות" מתרחש בפריז בשנת 1985 ועוקב אחרי ונסן דיין בן ה-12.5 (שאותו מגלם בכישרון רב הנער סימון בובליל) ואחרי משפחתו הגרעינית. האם סנדרין (שאותה מגלמת קאמי קוטן הנהדרת מ-"10 אחוז"), שמנסה להתקדם בעבודה ולפרוץ את תקרת הזכוכית שהייתה מקובלת בשנות ה-80. האב איב (שאותו מגלם לואי גארל המצוין), גבר במשבר גיל 40, שמחפש עבודה חדשה אחרי שפוטר מעבודתו (ומסתיר ממשפחתו שהוא פוטר), נלחם על המעמד שלו בבית מול אשתו והילדים ובוחן את הגבריות שלו ביחסים עם השכן ממול מר ברג'ה (שאותו מגלם פייר לוטן, בתפקיד גונב הצגה), והאח הגדול בן ה-16 ארנו (שאותו מגלם אלכסיי רוזנסטיל), שמתעסק בעיקר בעצמו ובמה שמעניין אותו. ונסן , שנמצא על התפר שבין ילדות לבגרות, מתכונן לטקס בר המצווה שלו ותוך כדי, עובר סדרה של שינויים. הוא מתאהב בפעם הראשונה, עובר חוויות מעצבות ומנסה למצוא את המקום שלו מול המשפחה, החברים, בית הספר והעולם.
אם אהבתם את "מחוברים לחיים" ואת "סה לה וי", אתם תאהבו מאוד את "אשליות מתוקות". באמת, כיף גדול שהוא הגיע עכשיו לבתי הקולנוע, כי מדובר באופציה נהדרת ליומית שתספק לכם כמעט שעתיים של אסקפיזם ממוזג מהחום הכבד ומהחדשות המדכאות. טולדנו ונקש כתבו וביימו קומדית התבגרות שהנקודה החזקה שלה, זה שהיא אנושית ומעוררת הזדהות. בכל סצנה יש קטע שיכול לגרום לצופים לצחוק, להתרגש, להזיל דמעה, להתגעגע לעבר ולהשלים עם ההווה. ל"אשליות מתוקות" יש קצב טוב, הסיפור כתוב טוב ומתחלק לכמה קווי עלילה שנראים בהתחלה מבולגנים ולא קשורים, אבל בסוף מתחברים ביחד בצורה הגיונית. הבדיחות והדיאלוגים מצחיקים (חלקם עד דמעות), הוא נוסטלגי במידה ומעורר געגוע לשנות ה-80 ובעיקר, לתקופת הילדות. זה בא לידי ביטוי באמצעות הפסקול, שמלא בלהיטי התקופה (ראוי לציין לשבח את עריכת הסאונד, שהרכיבה את הסצנות לפי השירים עד לרמת הביט), דרך העיצוב האומנותי ועד לרפרנסים לתרבות הפופ של אותן שנים (אחד מקווי העלילה הכי מצחיקים בסרט מתחיל בספריית וידאו שכונתית ויותר מזה אני לא אפרט). עוד גולת כותרת חשובה לא פחות של "אשליות מתוקות, היא היהדות. מדובר בסרט מאוד יהודי. קודם כל, במרכז העלילה יש הכנות לבר מצווה (למרות שאין סצנה של האירוע עצמו) ויש במהלכו כמה דיאלוגים בעברית. שנית, משפחת דיין הם יהודים צרפתיים שעלו ממדינות צפון אפריקה (האב עלה ממרוקו והאם עלתה מאלג'יר). נקש וטולדנו (שנולדו בצרפת אבל משפחותיהם גם הגיעו מצפון אפריקה) משתמשים באפיון המפורט של הדמויות ובסאטירה כדי להעביר ביקורת חריפה ולתת בעיטה הגונה לגזענות, לאנטישמיות וליחס של הצרפתים ושל ממשלת צרפת כלפי יהודים, מוסלמים ומהגרים מארצות אחרות.
התסריט הנהדר משתדרג בזכות הבימוי האנרגטי והחי של טולדנו ונקש וגם בזכות הקאסט המצוין, שמפיח חיים בדמויות. סימון בובליל סוחב את הסרט על כתפיו בתפקיד הראשי של ונסן. הוא משלב במשחק שלו רגישות ופגיעות לצד תמימות ונאיביות של ילד והילדים/נערים שמשחקים את החברים שלו (שאגב, ביחד הם נראים כמו החבורה מ"דברים מוזרים") ואת הילדה שבה הוא מתאהב, משחקים מצוין ובטוח שעוד נשמע עליהם בעתיד. קאמי קוטן ולואי גארל בתור ההורים מוכיחים שוב למה הם שחקנים עסוקים וכוכבים גדולים ופייר לוטן משאיר רושם טוב ומפתיע לטובה בתפקיד השכן, שמתחיל את הסיפור בנקודה מסוימת ומסיים אותו בנקודה אחרת לגמרי.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "קולנוע לב"
