יש סרטים שהפתיחה שלהם איקונית ו "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" בהחלט נכנס לקטגוריה הזו. הסרט מתחיל כשסם רוקוול נכנס לדיינר אמריקאי טיפוסי לבוש כמו הומלס מהעתיד… מעיל גשם שקוף עם מלא כבלים ופצצה (כך הוא טוען) לגופו. הוא צריך לאסוף "מתנדבים" לסייע לו להציל את העולם.
כבר מהרגע הראשון נמרח לי על הפרצוף חיוך דבילי שלא סר מהפנים שלי לאורך כל הסרט. הסרט מורכב מהסיפור המרכזי – "האיש מהעתיד" שמנסה למצוא דרך להציל את העולם בעזרת 6 מתנדבים שהוא מגרד מדיינר רנדומלי.
בנוסף, אנחנו חווים את ההיסטוריה של המתנדבים – שלהם סיפורים שמצד אחד לרוב מזכירים פארודיה על "מראה שחורה" (לדעתי זה מוצלח בהרבה ממראה שחורה, כי זה מלא בהומור שחור) – סוג של אמרה על המצב העלוב של האנושות: מכורים ל-AI, לסקרולינג בטלפונים, ל-VR, למשחקים. סוג של זומבים טכנולוגיים שלא באמת שולטים בעצמם.
הביקורת החברתית פשוט קורעת מצחוק עד כדי כך שלא ברור אם הצופים בסרט (שחלקם משחקים בטלפון תוך כדי) מודעים לעצמם עד כדי כך שמבינים שהם הקורבן של הבדיחה… פרק שלם מוקדש להשלמה של ההורים (בינתיים בארה"ב בלבד) על חוסר המנוס מזה שהילדים שלהם יהיו קורבנות ירי. אפשר להשליך על זה לאלף כיוונים אבל ההומור מושחז והסרט לוקח אותו לכיוונים לא צפויים לחלוטין.
נדיר שאני נהנה ברמה כזו מסרט. מדובר באמת בהברקה קולנועית מהסוג שנדיר לראות בימנו אנו ושבאמת מצליח לנשוך איפה שכואב. לרגעים חשבתי שמדובר בטרנטינו ברגעיו הטובים עם קורטוב של הומור שחור. אני לא חובב גדול של ג'ונו טמפל אבל היא בהחלט מצליחה להפתיע בסרט. אבל הכוכב הבלתי מעורער הוא כמובן סאם רוקוול שזה לדעתי ההופעה הטובה ביותר שלו בקולנוע עד כה.
מומלץ בחום, לרוץ ולראות בקולנוע.
